בשבוע שעבר אני ואיתן היינו בהצגה בתיאטרון, אחרי די הרבה זמן שלא היינו בכלל בהצגות. עם כל הקורונה והמגבלות והתווים הירוקים והסגולים, כבר די התרגלנו ליהנות בבית, בטיול בעיר, בחוף הים או בכל מקום שהוא לא סגור ודורש בדיקות/אישורים/מסכות. אבל לצאת פתאום לתיאטרון עכשיו היה ממש כיף, והרבה פחות בלגאן ממה שציפיתי.
קודם כל, התו הירוק – אני ואיתן מחוסנים שלוש פעמים אז יש לנו תו בתוקף, אז בכניסה לתיאטרון עמדה בחורה חביבה וביקשה לראות את אישורי התו הירוק של כל מי שנכנס. חשבתי שזה ייצור תור ארוך, אבל האנשים דווקא באו מוכנים עם הטלפונים שלהם פתוחים והתו הירוק מוכן לסריקה, והיא סרקה מהר והכניסה את כולם פנימה.
אחר כך, עניין המסכות – אני מודה שהייתי בטוחה שכשתתחיל ההצגה כל המסכות ייעלמו מהפנים של האנשים, הרי בחושך לא כל כך רואים… אז ממה שראיתי (וכמובן שזה לא בהכרח מדגם מייצג של הקהל בתיאטראות) רוב האנשים נשארו עם מסכות, גם אם לא לגמרי על כל האף. כשראיתי שורה מאחוריי גבר ישן בשלווה עם מסכה על כל הפה והאף, הבנתי – באמת התרגלנו לחיים לצד הקורונה!
בסופו של דבר, הייתה חוויה מאוד טובה. קצת מוזרה וזרה, אבל התרגלנו מהר. העיקר שההצגה הייתה מצוינת!
אמא גנרלית 