לבן הגדול שלי יש חברה ונראה לי שזה רציני. למה נראה לי שזה רציני? כי הוא כמעט לא מספר עליה כלום. בדרך כלל הוא מספר על בחורות שהוא יוצא איתן, אבל הפעם הכול הרבה יותר חשאי, ונראה לי שזה בגלל שהוא מאוהב וקצת מתבייש לספר.
בראש שלי כבר רצים כל מיני תסריטים – בקרוב הם יתחתנו ואני צריכה להתחיל דיאטה בשביל זה, ואולי יהיה להם ילד ואני אהיה סבתא, ואני אקח אותו ללונה פארק ולכל הדברים שהבנים שלי אהבו כשהיו קטנים… ככה פנטזיות נבנות, בעצם בלי שום בסיס כרגע.
נכון, אני יכולה לשאול את ניר על הבחורה ואיך הולך ואם זה רציני כמו שנראה לי, אבל אני ממש מתאפקת. אני לא רוצה להציק לו, והאמת שעם כל הסקרנות שלי, זה לא משהו שהוא חייב לשתף אותי בו. אני בטוחה שכשהוא ירגיש מספיק בטוח בקשר הזה, אנחנו נדע כל מה שצריך.
ואיך זה לאמא לראות את הבנים שלה מתאהבים? האמת היא שלא קל. אין מה לעשות, יש תחושה של אובדן מסוים, כי האהבה שיש לבת זוג היא מלאת עוצמה ומשתלטת על כל הרגש, ואיפה אמא בסיפור הזה? אני יודעת שזה לא אמור לאיים עליי, אבל לראות את הילדים שלנו גדלים והופכים לעצמאים ונפרדים מאתנו זה אף פעם לא קל. נו, העיקר שתהיה בחורה טובה.
אמא גנרלית 