לפני כמה ימים ישבנו ביחד כמה חברות מהעבודה בהפסקה. היינו שם שתי נשים בנות 50 פלוס ושתי נשים בנות 30 פלוס, והשיחה זרמה די מהר לדיבורים על הילדים. אז כמובן שאני וחברתי בת גילי סיפרנו על העבודה של הילדים ועל הלימודים והצבא שלהם ועל בני או בנות הזוג שלהם, והצעירות סיפרו על הגן או הכיתה, על המשחקים והחיסונים, על הבכי שלהם בלילות ועל החוכמות שלהם בימים.
השיחה הזאת גרמה לי להבין כמה זמן עבר מאז שהילדים שלי היו כאלה קטנים. נזכרתי במתיקות שלהם, בחיבוקים ובנשיקות שהם נתנו בלי סוף ובלי להתבייש, בדברים המצחיקים שהם היו עושים ובהתפתחות והגדילה שלהם שתמיד היו מרגשים. מה אני אגיד, אני מתגעגעת לימים ההם…
מצד שני, אם הייתי מקשיבה קצת יותר טוב לבנות שיחי שחוות את כל התענוג הזה ממש עכשיו, הייתי כנראה צריכה להיזכר גם בריבים, בלילות ללא שינה, בלחץ ובחרדה, בסידורי הבייביסיטר, בהיעדר החופש והפנאי שלנו ההורים ועוד ועוד. כנראה שמרחוק הכול נראה הרבה יותר ורוד ממה שהוא באמת היה. גידול ילדים זה נהדר כמובן, אבל יש לזה גם לא מעט חסרונות וקשיים, ככה שאולי אני צריכה דווקא לשמוח שעברתי את הימים האלה.
אתם יודעים מה הכי טוב? בעוד כמה שנים הילדים שלי בטח יהפכו להורים בעצמם ואז אני אזכה לחוות שוב מחדש את ההתרגשות וההנאה שמביא איתו ילד קטן, רק בלי המחויבות והלחץ שיש על הורים. זה השכר שלנו על כל העבודה הקשה.
אמא גנרלית 