ילדותי השנייה

היינו בשבת אצל זוג חברים טובים, והנכדה הגדולה שלהם הייתה אצלם. יש להם כבר שני נכדים, והגדולה שהיא בת 6 נשארה לישון אצלם בסופ"ש כשאח שלה נשאר בבית עם ההורים שלהם. הילדה הייתה מתוקה ומקסימה ועשתה לנו הופעות וריקודים שנורא הצחיקו אותנו. כבר שכחתי כמה ילדים בגיל הזה יכולים להיות רציניים! מה שהכי היה נחמד לראות זה את החברים שלנו מתמוגגים מאושר ומגאווה מהנכדה שלהם, ואני מודה שזה קצת גרם לי לקנא בהם. גם אני רוצה כבר להיות סבתא!

רגע, אני לא רוצה להלחיץ אף אחד מהבנים שלי, אז אל תספרו להם שכתבתי את זה, אבל זה נכון! אמנם אני ובעלי עדיין צעירים אבל הרעיון שיהיו לנו פתאום ילדים קטנים בבית ממש עושה לי חשק! כבר עברו כל כך הרבה שנים מאז ששמעתי בבית צעדים קטנים ומהירים וקולות של צחוק והתלהבות שרק ילדים יודעים לעשות… איך בא לי!

אני חושבת שבמידה מסוימת אני קצת רוצה לחזור להיות ילדה ביחד עם הנכדים. כולנו אוהבים להרגיש קצת כמו ילדים לפעמים, ליהנות ולצחוק בלי לעשות חשבון, כמו כשהיינו ילדים – אבל בשביל זה צריך ילד בסביבה שיגרום לכל הסיפור הזה להיראות נורמלי ולא כמו איש מבוגר שיצא מדעתו. נורא בא לי כבר לקנות צעצועים ולהרכיב לגו ולעשות פאזלים, אני רק צריכה שותף קטן. ושוב, בלי לחץ על הילדים! כן, בטח…

יאללה, נשאר לי רק לסכם ב"בקרוב אצלי"!

ליל כוכבים

טיולים זה משהו שתמיד אהבתי, ומי שלא ראה אותי מדלגת על סלעים ומטפסת על דיונות לא היה מאמין שאני כזאת אתלטית! באמת, זה מה שהטבע מוציא ממני! כנראה שאני מרגישה שם שוב כמו ילדה, נהנית מהחופש והמרחב ומנסה להגיע ראשונה מכל המשפחה.

יש רק דבר אחד שקשור לטיולים שאני תמיד מסרבת לו – קמפינג! זה מאוד נחמד לטייל בטבע, אבל בסוף היום אני רוצה מקלחת חמה ונעימה ומיטה רכה וחלונות ודלת שיגנו עליי מכל העולם שבחוץ. ואני יודעת כמה זה קסום להתעורר בזריחה מול נוף מדהים וכמה זה מיוחד לבלות לילה ליד המדורה, אבל זה פשוט לא בשבילי!

איתן בעלי כבר מזמן הפסיק להציע לי דברים כאלה, למרות שאני יודעת שהוא היה שמח ללילה כזה תחת הכוכבים, ולא מזמן גם שמעתי אותו אומר את זה לחבר שלו. אוף, למה כל כך קשה לי עם הרעיון הזה? איזה מפונקת אני!

אולי איתן יסכים להתפשר איתי על אחד החאנים האלה במדבר שיש בהם קצת אווירה של קמפינג למרות שיש את כל הנוחות שבצימר. אני יודעת שיש מקומות כאלה בלי תאורה בחוץ, ככה שממש רואים את הכוכבים כמו שצריך. יאללה, אני הולכת למצוא מקום כזה לפני שיהיה קר מדי!

דוגמה חיובית

כל הורה יודע שמה שבאמת קובע בחינוך של הילדים שלנו זה לא מה שאנחנו אומרים להם אלא מה שאנחנו מראים להם. למשל, אם אני אגיד כל הזמן לילדים שלי לקרוא ספרים אבל הם בחיים לא יראו אותי קוראת ספר – אין לזה סיכוי. כנ"ל לגבי אכילה נכונה, עישון, סמארטפונים ועוד ועוד נושאים שלא מספיק לדבר עליהם, אלא חייבים להראות בהם דוגמה אישית.

אני מודה שחשבתי שכשהבנים שלי יהיו גדולים אני כבר לא אצטרך להראות להם מודל חינוכי חיובי, אבל זה לא נכון. ניר, הבן הגדול שלי, התחיל עכשיו לעבוד במקום חדש ושאלו אותו איזו פנסיה הוא רוצה לעשות. הוא ישר פנה אליי ואל אבא שלו כדי להתייעץ. אבא שלו הסביר לו במפורט על הפנסיה שיש לו ועל מה חשוב שיהיה בה וכמה כדאי להפריש לה וכו', ואני רק אמרתי לו שאין לי מושג איזה פנסיה יש לי. ככה אני יצאתי לא אחראית וגם לא מי יודע מה מודל חיובי לבן שלי. אז מהפאדיחה, התיישבתי עם הדוחות של הפנסיה שלי כדי לקרוא מה הולך שם וגם קראתי קצת המלצות וטיפים על פנסיה ברשת – זה למשל http://www.local.co.il/document/52,0,170303.aspx – כדי שאני אוכל להראות לו איך עושים את זה נכון. בינתיים אני מתנחמת בזה שיש לו אבא אחראי…

אני יודעת שלא תמיד אני נותנת את הדוגמה הטובה ביותר לבנים שלי, וזה בסדר, כי אני רק בן אדם, עם חולשות ובעיות כמו כל אחד אחר. ועדיין, חשוב לי להתאמץ קצת ולנסות – גם בשבילם אבל קודם כול בשבילי.

 

געגוע מתעתע

לפני כמה ימים ישבנו ביחד כמה חברות מהעבודה בהפסקה. היינו שם שתי נשים בנות 50 פלוס ושתי נשים בנות 30 פלוס, והשיחה זרמה די מהר לדיבורים על הילדים. אז כמובן שאני וחברתי בת גילי סיפרנו על העבודה של הילדים ועל הלימודים והצבא שלהם ועל בני או בנות הזוג שלהם, והצעירות סיפרו על הגן או הכיתה, על המשחקים והחיסונים, על הבכי שלהם בלילות ועל החוכמות שלהם בימים.

השיחה הזאת גרמה לי להבין כמה זמן עבר מאז שהילדים שלי היו כאלה קטנים. נזכרתי במתיקות שלהם, בחיבוקים ובנשיקות שהם נתנו בלי סוף ובלי להתבייש, בדברים המצחיקים שהם היו עושים ובהתפתחות והגדילה שלהם שתמיד היו מרגשים. מה אני אגיד, אני מתגעגעת לימים ההם…

מצד שני, אם הייתי מקשיבה קצת יותר טוב לבנות שיחי שחוות את כל התענוג הזה ממש עכשיו, הייתי כנראה צריכה להיזכר גם בריבים, בלילות ללא שינה, בלחץ ובחרדה, בסידורי הבייביסיטר, בהיעדר החופש והפנאי שלנו ההורים ועוד ועוד. כנראה שמרחוק הכול נראה הרבה יותר ורוד ממה שהוא באמת היה. גידול ילדים זה נהדר כמובן, אבל יש לזה גם לא מעט חסרונות וקשיים, ככה שאולי אני צריכה דווקא לשמוח שעברתי את הימים האלה.

אתם יודעים מה הכי טוב? בעוד כמה שנים הילדים שלי בטח יהפכו להורים בעצמם ואז אני אזכה לחוות שוב מחדש את ההתרגשות וההנאה שמביא איתו ילד קטן, רק בלי המחויבות והלחץ שיש על הורים. זה השכר שלנו על כל העבודה הקשה.

עניין של השקפה

כשהילדים היו קטנים, אני ובעלי היינו נאבקים אחד בשני לא מעט על שיטות החינוך שלנו. הוא תמיד היה יותר קשוח וסמכותי ממני, ואני חשבתי שאני גמישה ורכה וכל אחד מאיתנו היה בטוח שהוא צודק. הבעיה הכי גדולה הייתה כששמענו אנשים סביבנו אומרים שההורים חייבים להיות מתואמים ולהראות לילדים שלהם "חזית אחידה", כי אחרת הם יתבלבלו ולא ידעו מה הדרך הנכונה שהם צריכים להתנהג. איך אפשר להיות מאוחדים כשסגנונות ההורות שלנו כל כך שונים?

היום אני כבר יודעת שהמאמץ למצוא דרך חינוכית אחת נכונה היה לשווא. כל אחד מאיתנו עשה את שלו, כי לדעתי אי אפשר לזייף הורות – בסוף עושים ואומרים את מה שבא מהבטן, ואי אפשר ממש לשלוט בהכול. ואתם יודעים מה? הילדים יצאו בסדר גמרו. הם יודעים איך להתנהל מול אבא ואיך מול אמא ואולי בעצם זה נתן להם השקפות שונות על העולם ויכולת להתנהל עם אנשים שונים ומצבים שונים.

הכי מצחיק זה שככל שעוברות השנים, אני ובעלי מבינים יותר ויותר כמה הילדים מצפים מאיתנו לדברים שונים. למשל, הבן הגדול שלי רצה לא מזמן לקנות אוטו – הוא פנה אליי ואני הצעתי לתת לו קצת עזרה (כסף, אלא מה?), וכשהוא פנה לאבא שלו, הוא הציע לו לקחת הלוואה מהבנק – תשובות הפוכות ממש, לא? בסוף אני זאת שעזרה לו למצוא הלוואות ברגע באינטרנט https://www.bankhapoalim.co.il/wps/portal/PoalimPrivate/products?WCM_GLOBAL_CONTEXT=Poalim%20-%20Content/poalimsite/sitearea_maintabs/sitearea_motsarimvesirutim/sitearea_halvaotshrai/ashraiyashirr ובעלי היה זה שדחף לו צ'ק קטן, שיהיה לו ספתח. אולי בעצם אנחנו לא כל כך שונים כמו שחשבנו?

הורות היא לא מדע מדויק, היא מערבת הרבה מאוד ממי שאנחנו וממה שאנחנו רוצים להיות, את הפחדים שלנו והחלומות שלנו, את נקודות החולשה שלנו ואת התובנות שלנו – העיקר העיקר העיקר זה תמיד לאהוב מכל הלב!

 

 

כריך פוקאצ'ה משפחתי שמתאים בול למשפחה הרעבה שלי (ותודה ל"בננה ספליט")

באחד האמשים הכינה חברתי רחלי כריך מפוקאצ'ה גדולה במיוחד שכל אחד פרס ממנו מנה לעצמו, מה שהתברר כהצלחה גדולה. לקחתי את הרעיון, וכיד הדמיון הכנתי מבצק שלי כריך ענק במלית, צורה וגודל שונים וגם אצלי הכריך המשפחתי זכה להצלחה גדולה. מסקנה: אפשר להרכיב מליות לפי מצב הרוח ומה שיש במקרר. רצוי לשלב מרכיבים טריים לצד […]

באמצעות כריך פוקאצ'ה משפחתי — בננה ספליט

זה רציני?

לבן הגדול שלי יש חברה ונראה לי שזה רציני. למה נראה לי שזה רציני? כי הוא כמעט לא מספר עליה כלום. בדרך כלל הוא מספר על בחורות שהוא יוצא איתן, אבל הפעם הכול הרבה יותר חשאי, ונראה לי שזה בגלל שהוא מאוהב וקצת מתבייש לספר.

בראש שלי כבר רצים כל מיני תסריטים – בקרוב הם יתחתנו ואני צריכה להתחיל דיאטה בשביל זה, ואולי יהיה להם ילד ואני אהיה סבתא, ואני אקח אותו ללונה פארק ולכל הדברים שהבנים שלי אהבו כשהיו קטנים… ככה פנטזיות נבנות, בעצם בלי שום בסיס כרגע.

נכון, אני יכולה לשאול את ניר על הבחורה ואיך הולך ואם זה רציני כמו שנראה לי, אבל אני ממש מתאפקת. אני לא רוצה להציק לו, והאמת שעם כל הסקרנות שלי, זה לא משהו שהוא חייב לשתף אותי בו. אני בטוחה שכשהוא ירגיש מספיק בטוח בקשר הזה, אנחנו נדע כל מה שצריך.

ואיך זה לאמא לראות את הבנים שלה מתאהבים? האמת היא שלא קל. אין מה לעשות, יש תחושה של אובדן מסוים, כי האהבה שיש לבת זוג היא מלאת עוצמה ומשתלטת על כל הרגש, ואיפה אמא בסיפור הזה? אני יודעת שזה לא אמור לאיים עליי, אבל לראות את הילדים שלנו גדלים והופכים לעצמאים ונפרדים מאתנו זה אף פעם לא קל. נו, העיקר שתהיה בחורה טובה.

 

אמא לבנים

אני אמא לשלושה בנים, 2 כבר ממש בוגרים בני 27 ו 26 ואחד בן זקונים בן קצת יותר מ15. נכון כמו כל אמא גם אני ייחלתי לבת בצעירותי אבל אך כך שיחררתי והבנתי שזה הייעוד שלי , זה כנראה מה שאני טובה בו להיות אמא לבנים ולא הייתי מתחלפת עם אף אחת אחרת.

כל אחד הוא כל כך שונה ומיוחד ולימד אותי תוך כדי גדילה דברים על עצמי, דברים על החיים… הם גדלו להיות חברים אחד של השנים, הם משתפים אותי בהכל ואני יודעת שעשיתי משהו נכון. אז נכון לא קניתי שמלות מלמלה ונעלי בובה אבל זה כנראה בגלל שגם אני לא ממש אושיית  אופנה וזה אף פעם לא בער בי.

אומרים תמיד שהבנים עוזבים והבת תמיד נשארת עם האמא, או שרק בנות יטפלו בהורים כשיזקנו והבנים ינטשו – אז אומרים…אני יודעת בוודאות שזה ממש לא המקרה שלי. קודם כל מאחלת לעצמי שלא אזדקק לעולם לטיפול ושתמיד אהיה בצד המטפל והתומך אבל גם יודעת שהבנים שלי יסעו עד לקצה השני של העולם בשבילי ותמיד יהיו שם בכל מה שאצטרך.

כמובן שלא רק אני אחראית על כל העבודה הזאת, גם בעלי שיחייה לקח ולוקח חלק משמעותי בחינוך וגידול הילדים כך שהתוצר המופלא הוא פרי העמל של שנינו.

הגיגים על נושאים נוספים

כותבת כאן על משפחה וברשתות נוספות מעלה הגיגים על נושאים נוספים. מוזמנים לקרוא

https://www.memonic.com/user/ifatstrugo/

איזה סרט ילדים לבחור?

יצאתי למשימה לבדוק את סרטי המשפחה של החג. היה קשוח. שרדתי דרדסים, תינוקות בחליפות, ג'וקר מלגו, צב ים קטלני ואת אמה ווטסון. התוצאות לפניכם: מחר הכל מתחיל למי מיועד: למשפחות רגשניות עם ילדים בוגרים. על מה הרעש: הכוכב הכי גדול בצרפת, עומר סי ("מחוברים לחיים", "מסייה שוקולד"), זוהר בדרמה קומית סוחטת דמעות לכל המשפחה. זהו להיט ענק […]

באמצעות המדריך להורה המבולבל: סרטי המשפחה של פסח — סירטונלה Sertonella